פשעי לשכת הרווחה תל אביב – מונעים ייצוג משפטי להורים כדי לחטוף בתם התינוקת

 3 במרץ 2016 – חדשות ערוץ 1 פרשת התינוקת האזוקה.
התפתחות נוספת בפרשת התינוקת ששירותי הרווחה אזקו אותה כשנולדה רק מפני שסברו שאימה סובלת מפיגור קל. כבר שבועיים שהם הורים. בהחלטת כב' השופט שאול שוחט ביהמ"ש המחוזי ת"א, הורה להחזיר את התינוקת להוריה.

אחרי שהצליחו ההורים להחזיר את ביתם אליהם באמצעות עוה"ד ורדה שטיינברג, הם
מתמודדים כעת עם אתגר חדש: שירותי הרווחה תל אביב רוצים להכריז על התינוקת "קטינה נזקקת" שנשקפת סכנה לשלומה שזקוקה לטיפול והשגחה חיצוניים.

 

האבא י': הם מחפשים אותנו בקטנות, בשביל להגיד: "הנה, הנה" ולקחת.

עו"ד ורדה שטיינברג באת כוח ההורים: הרווחה מטריחה את עצמה יום יום לכתת רגליה,
בין בהודעה מוקדמת ובין במפתיע, ומגיעה לבקר את ההורים, כשעם כל המשאב
הזה, של פקיד סעד או שני פקידי סעד שמגיעים הנה על מנת לפקח או לחפש פגמים,
היה עדיף להשקיע על ההורים בהדרכה הורית.

ההורים עד היום, חרף החלטת בית המשפט המחוזי לא קיבלו הדרכת הורים.

וזה לא הכל: שירותי הרווחה של עיריית תל אביב הודיעו לעורכת הדין ורדה
שטיינברג, כי לא תוכל להשתתף בוועדה לתכנון שעתידה לקבוע את גורלה של
התינוקת, בגלל מה שהם מגדירים, התבטאויות ברשתות החברתיות, שיש בהן הוצאת
לשון הרע. המשמעות היא שלזוג אין ייצוג משפטי בוועדת החלטה.

— למה לא רוצים שתייצגי אותם?

עו"ד
ורדה שטיינברג: מפני שזה מקשה על הרווחה. כשיש עו"ד שלא מיישר קו עם
הרווחה, שהולך נאמנה עם הלקוח שלו והאמת שהוא מאמין בה, זה לא נוח לרווחה.

החשש הגדול של ההורים שזה רק עניין של זמן עד ששירותי הרווחה יקחו מהם, שוב, את ביתם.

רינה דר – תסביך היבריס העובדת הסוציאלית

פברואר 2016 – המכשולים הבירוקרטים שמערימה מנהלת מחלקת שפירים מלשכת הרווחה תל אביב רינה דר נגד בא כוח של הורים המתנגדים לסחר בילדיהם.רינה דר במצב פסיכוטי היבריס העובדת הסוציאלית אוסרת על עו"ד ורדה שטיינברג להשתתף בועדות החלטה כדי לא להפריע לעובדות הסוציאליות לתלוש ילדים מבתיהם ולסחור בהם (בשם טובת הילד ועבודת הקודש) במוסדות משרד הרווחה.

אם מישהו ייחס משמעות לועדות משרד הרווחה כגון ועדת סילמן, ועדת גילת ועוד, או דוחות מבקר המדינה הרי התשובה לפניו, הפקידים המושחתים במשרד הרווחה מצפצפים על מסקנות הועדות וממשיכים לתלוש ילדים מבתיהם בועדות החלטה חסויות ללא ראיות וללא סדרי דין.

רינת דר לשכת הרווחה תל אביב מונעת מעורכת דין לייצג הורים בוועדות החלטה על גורל ילדיהם
רינת דר לשכת הרווחה תל אביב מונעת מעורכת דין לייצג הורים בוועדות החלטה על גורל ילדיהם

הפנים האמיתיות של הפקידים המושחתים במשרד הרווחה


שש שנים של טיפול פסיכיאטרי רשלני הסתיימו בניסיון לאשפז את המטופל בכפייה, לאחר שביקש לעבור לטיפולו של פסיכיאטר אחר

שש שנים של טיפול פסיכיאטרי רשלני הסתיימו בניסיון לאשפז את המטופל בכפייה, לאחר שביקש לעבור לטיפולו של פסיכיאטר אחר  – מרץ 2016 – עמותת מגן זכויות אנוש

מתנדבי עמותת מגן לזכויות אנוש העבירו השבוע תלונה נוספת לרשויות הבריאות, המגובה כתמיד במסמכים רפואיים ובתצהיר משפטי, בשם צעיר בן 30 כנגד פסיכיאטר תושב פתח תקוה, שטיפל בו בשש השנים האחרונות. בתלונה פורש הצעיר את פרטי הטיפול הרשלני לכאורה שקיבל.

הוא מתאר שקיבל מן הפסיכיאטר קוקטיילים של תרופות פסיכיאטריות שהכילו לעיתים 8 תרופות פסיכיאטריות שונות בעת ובעונה אחת. הוא מתאר לגבי תרופה אנטי פסיכוטית מסוימת, שקיבל מינון שגבוה ב-50% מהכמות המקסימאלית המותרת לשימוש על פי עלון התרופה. הוא מסביר שכתוצאה מהשפעת התרופות על חילוף החומרים בגופו הגיע משקלו ל-130 ק"ג מבלי שיהיה ביכולתו לעצור את בולמוסי האכילה שהתרופות גרמו לו.

לטענת המטופל, הפסיכיאטר ניסה לאורך שנים לחפש מה לא בסדר אצלו באמצעות שאלות קבועות שגם אם היה נותן להן תשובות "נורמאליות" לדבריו, היה מקבל בתגובה הוראה להעלות את המינון או להוסיף תרופה או הוראה ללכת להתאשפז מרצון בבית חולים פסיכיאטרי. וזאת בתדירות של 3 פעמים בשנה. כאשר בכל פעם שהיה מגיע לחדר המיון של בית החולים הפסיכיאטרי היה משתחרר באותו יום בהיעדר סיבה מוצדקת לאשפוז.

הדוגמא האחרונה התרחשה בחודש ינואר האחרון, כאשר הפסיכיאטר שלו רשם לו בהפניה לבית החולים כי הוא "חסר שיפוט", ואילו הרופא הממיין בבית החולים גהה ששחרר אותו רשם באותו יום: "ללא הסתמנות פסיכוטית, בוחן מציאות תקין, שיפוט תקין, ללא אינדיקציה לאשפוז". שיאו של המקרה היה 3 שבועות לאחר מכן, כאשר המטופל החליט לעבור לפסיכיאטרית אחרת, והפסיכיאטר שלו בתגובה שלח בקשה לפסיכיאטר המחוזי לאשפז אותו בכפייה להסתכלות בבית החולים אברבנאל.

שוטרים הגיעו בהפתעה גמורה לביתו על מנת לאשפז אותו. אולם גם כעת שוחרר באותו היום מהמיון באברבנאל, כאשר גם כעת לא נמצאה הצדקה לאשפוז הכפוי.

יהודה קורן, דובר העמותה, מסביר שהתלונה המלאה כוללת לכאורה הפרות בוטות של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, של פקודת הרופאים ושל חוק זכויות החולה. הוא אומר שמהיכרותנו ארוכת השנים עם אלה שנפגעים מהמערכת הפסיכיאטרית, אנו יודעים שרק מעטים מבניהם מעיזים להתלונן כנגד פסיכיאטרים וצוותיהם, עקב אופיו הכרוני של מצבם, שלא מאפשר להם להיות מוגנים לאורך זמן מהסיכוי ליפול שוב לידיו של פסיכיאטר שבעבר התלוננו נגדו או לידי חבריו למקצוע. מסתבר שקיים אצלם חשש גדול מנקמה, שנובע מהחופש הבלתי מוגבל כמעט שיש לפסיכיאטרים לפעול באין מפריע וללא פיקוח כמעט על התנהלותם. זה בולט במיוחד בתלונות כנגד בתי חולים, שמטופלים יודעים שבנקודה עתידית מסוימת הם עלולים להתאשפז בהם פעם נוספת.

למידע נוסף: יהודה קורן, דובר העמותה. טלפון 03-5660699 נייד 052-3350928 מייל: yodak8@gmail.com

עמותת "מגן לזכויות אנוש" היא הנציגה הישראלית של Citizens Commision on Human Rights – (CCHR) ארגון בין-לאומי המונה למעלה מ-300 סניפים ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1969 על ידי ארגון הסיינטולוגיה בשיתוף עם ד"ר תומאס סזאס, פרופסור לפסיכיאטריה, כגוף עצמאי, במטרה לחקור ולחשוף מקרים של הפרת זכויות אדם בידי פסיכיאטרים. הארגון עובד עם האו"ם ועם קבוצות רבות אחרות, במטרה לנקות את תחום בריאות הנפש. העמותה רואה בפסיכיאטריה את האלמנט ההרסני ביותר בחברה כיום.

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03
טלפון עמותה: 5660699 03

ילדים של אף אחד – פשעי משרד הרווחה נגד ילדים בסיכון ומשפחותיהם

ילדים של אף אחד , נעמה לנסקי , ישראל היום , 26.2.2016 איור: רות גווילי
מוסדות כליאה משרד הרווחה – איור רות גווילי

ילדים של אף אחד , נעמה לנסקי , ישראל היום , 26.2.2016 איור: רות גווילי

להורדת הכתבה בקובץ PDF הקלק כאן

הם באים מבתים קשים. סובלים מבעיות מורכבות. נפלטים ממערכת החינוך, מ›צאים מהבית על ידי הרווחה למסגרות לא מתאימות, אבל כושלים גם שם, ומגיעים לרחוב, לפשע – ולכלא. בישראל יש עשרות נערים ונערות כאלה, ואין שום מסגרת מתאימה שיכולה לקלוט אותם › כך קורה שבמתקן הכליאה לנוער יושבים נערים, שגם השופטים שהרשיעו אותם מודים שהם לא אמורים להיות שם
אבי הוא ילד שאף אחד לא רוצה בו. כבר כשהיה תינוק, הוריו, שהביאו אותו לעולם בגיל מבוגר אל תוך משפחה במאבק תפקודי, התקשו מאוד בגידולו. כפעוט בגן היתה הגננת חסרת אונים לנוכח התנהגותו הכפייתית. הוא נהג לקפוץ מגגות, שטף ידיים ללא הפסקה, ואט אט הפך בלתי נשלט. הפתרון המעשי היחיד היה תרופתי, ובגיל 3 החל אבי להיות מטופל בריטלין על בסיס יומי.

בגיל 6 כשעלה לכיתה א,' הוא הוצא מבית הוריו, שלא הצליחו עוד לטפל בו, והועבר לפנימייה סגורה. למרות גילו הצעיר, הוא הבין שהסביבה הקרובה הרימה ידיים. הוא בכה בלי הפסקה, לילות כימים, היה מלא כעס, האשים את הוריו על שנטשו אותו ואיפשרו לגורמי הרווחה להעביר אותו מהבית למוסד מרוחק.

שש שנים גדל בפנימייה. רק לעיתים רחוקות ביקר בבית. הוא התגלה כילד חרדתי, חסר אמון במבוגרים, עולה על גדותיו מרוב זעם. בגיל ,12 לאחר סידרת התפרצויות כלפי ילדים ואנשי צוות בפנימייה, נשלח למרכז לבריאות הנפש אברבנאל. דווקא שם הצליחו הרופאים, כמעט לראשונה, לראות באבי ילד שאפשר לסייע לו. אחרי חודש של אשפוז, הם היו משוכנעים שיש בו פוטנציאל לשי – פור ולהתקדמות, אם רק יקבל טיפול ארוך טווח, יציב ועקבי. הוא הוצא מהפנימייה שבה שהה, הוחזר לבית הוריו בתל אביב והחל ללמוד בבית ספר לחינוך מיוחד. אבל בגיל 12 כבר נפתח נגדו תיק פלילי ראשון, בגלל איומים על איש צוות בבית הספר תיק אחר נפתח בעקבות תלונה של הוריו, לאחר שאיים עליהם וירק על אביו. המערכת שוב לא הצליחה להכיל אותו. הוא הוחזר לאברבנאל לתקופה קצרה, ואז החל להיטלטל בין מוסדות. האחרון שבהם היה מעון נעול, שאינו ערוך למתן טיפול וליווי נפשי שוטפים. גרוע מזה: במשך קרוב לשנה ניתן לו טיפול תרופתי שגוי – כדורים פסיכיאטריים שהשילוב ביניהם אסור במקביל, נפתחו לו עוד ועוד תיקים במשטרה. הוא תקף פיזית את אנשי הצוות, איים, קילל, העליב. בהיעדר הליכים טיפוליים הכרחיים, פנה הצוות לריסון פיזי. כשאחד המדריכים ניסה לבצע בו "הולדינג" (טכניקה שבה המטפל אוחז בילד בחוזקה מאחור, לעיתים על ידי השכבתו על הקרקע) אבי נאבק בו ופצע אותו. כשהמשטרה הוזעקה באחד הימים למקום, אבי התנגד בכל כוחו לכבילה באזיקים. לא פעם נשלח לבידוד ב"חדר ההרגעה" – חדר נעול, קטן ומרופד. עוד לפני גיל 13 הוגש נגד אבי כתב אישום ראשון. בגיל 14 ויום, ברגע הראשון שהחוק איפשר, הוא נעצר. שורה ארוכה של תיקים פתוחים ועומדים נגדו בבתי המשפט. הקושי למצוא עבורו מסגרת מתאימה עלה ביתר שאת באותה תקופה. שופטת בית המשפט לנוער בתל אביב, טובה פרי, ציינה באחד הדיונים שכבר שנים הוא לא מקבל מענה טיפולי הולם, ודרשה מרשויות הרווחה להציע חלופות טיפוליות. אולם אלו לא הצליחו לאתר חלופה מתאימה. לפני כחודשיים, באין חלופה אחרת, נגזר דינו של אבי בבית המשפט לנוער בתל אביב, והוטלו עליו עשרה חודשי מאסר בכלא אופק בשרון, מתקן הכליאה לבני נוער היום הוא בן .15 במאסר, ללא מענה טיפולי. ללא תקווה.

אבי לא לבד. את הילדים שבקצה הרצף הטיפולי המדינה מעדיפה לשכוח. כשנפתחים להם תיקים פליליים המצב הופך חמור בהרבה, ואז המוצא הוא בדרך כלל מאסר כי בישראל אין מסגרת טיפולית שמתאימה לילדים כמו אבי. זה תשע שנים שמשרד הרווחה ומשרד הבריאות מנהלים ביניהם דיונים עקרים לקראת הקמתה של מסגרת מוגנת וסגורה לילדים הסובלים מפגיעות נפשיות בדרגה מורכבת, שבמקרים רבים נלוות להן מגבלות קוגניטיביות, הפרעות התנהגותיות או התמכרויות. כשלכל אלה מתווספות עבירות פליליות, חשיבותה של מסגרת כזאת גדולה פי כמה. רק שעד כה, למרות הדחיפות, הדיונים לא העלו דבר בעוד משרד הרווחה מראה נכונות ורצון להקמת המסגרת, משרד הבריאות אפילו לא כלל את הנושא בתקציבו. "מדובר בנערים ונערות שהעבירות שהם מבצעים הן פעמים רבות פועל יוצא של המצוקות הנפשיות שלהם," אומרת עו"ד רחל דניאלי, הממונה האר- צית לייצוג נוער בסנגוריה הציבורית. "כמעט תמיד מדובר בעבירות שכרוכות בפגיעה בבני המשפחה, בגורמים בקהילה, באנשי צוות במוסדות הטיפוליים או בנערים אחרים במעונות. "הם פוגעים בסביבה הקרובה, כי הם נמצאים במ – סגרות שאינן כשירות לטפל בבעיה שלהם. אנחנו לא מקלים ראש בעבירות שהם מבצעים, אבל אם היו מטפלים בילדים האלה קודם בצורה נכונה, זה כנראה לא היה מגיע בכלל לתחום הפלילי. "כל המעונות הטיפוליים הפוסט-אשפוזיים בארץ אינם שמורים ואינם ערוכים לטיפול בקטינים בעלי מוגבלויות נפשיות כל כך מורכבות. לעומת זאת, כל המסגרות השמורות והנעולות שמיועדות לנוער קצה לא מספקות מענה טיפולי הולם למצבים נפשיים קשים. "אמנם נעשים מאמצים רבים למצוא לילדים האלה פתרונות טיפוליים במעונות. חסות הנוער, שאחראית על המענים החוץ-ביתיים של נוער קצה עובר חוק, מצליחה לעיתים לכופף את הפתרונות הקיימים כך שיתאימו אפילו חלקית, בהיעדר ברירה אחרת. אבל אין בנמצא מעון שמור שבו הנערים יהיו מל›וים כל היום על ידי אנשי טיפול מתחום בריאות הנפש. כל מי שמתעסק בתחום יודע היטב שחייב לקום מעון כזה, אבל זה פשוט לא קורה. "בגלל שאין מסגרת מתאימה, יושבים בבית הסוהר ילדים שלא אמורים להיות שם. העבירות שהם מבצעים הן פועל יוצא של הקשיים שלהם, ואז הכי קל זה לשלוח אותם לכלא. זה מין פלסטר זמני שפותר את הבעיה למראית עין ומרחיק את בני הנוער האלה מהציבור, אבל ברור שזה לא פתרון. הצעירים האלה יוצאים משם הרבה יותר פגועים, ואז חוזרים לחברה או הביתה כשהם עדיין לא מטופלים. המשפחות והסביבה סובלות מזה. "במקרה של אבי, אני לא מאמינה שיש גורם טיפולי שסבור שהמקום הנכון עבורו הוא בית סוהר. אני מת – קוממת לנוכח אמירות של גורמי רווחה, וגם של בתי המשפט, במקרה שלו ובמקרים אחרים, ש'כיוון שהוא לא שרד במסגרות הטיפוליות השונות, אין ברירה אלא לכלוא אותו.' הרי אין היום מסגרת שמתאימה לנערים במצבו, והמדינה יודעת את זה, אז איך אפשר להאשים אותו שהוא לא משתלב במסגרות הקיימות? "טיפלנו, למשל, בקטין עם בעיות נפשיות, שהביאו אותו לביצוע עבירות. הוא הגיע לכלא, בהיעדר מס – גרת טיפולית מתאימה, וישב לבדו בתא בכל תקופת המאסר. כצפוי, המצוקה הנפשית שלו רק החריפה שם, עד כדי עשיית הצרכים על רצפת התא. בכלא התריעו בפני הגורמים הטיפוליים שהוא לא מתאים לבית הסוהר, אבל הנער האומלל הזה המשיך להיות כלוא שם למשך שנה שלמה."

בעוד שבועיים ידון בית המשפט המחוזי בתל אביב בערעורה של הסנגוריה הציבורית על עונש המאסר שהוטל על אבי. "זה אחד המקרים המורכבים, הקשים והעצובים ביותר שבהם טיפלתי במשך כל שנותיי במקצוע," אומרת עורכת דינו, אבישג כהן בן נתן, המתמחה בייצוג נוער "כואב לי הלב על אבי, שמגיל 14 כבר מעביר את חייו בתא של בית סוהר כמעט כל הזמן הוא מופרד שם מיתר הנערים, ולא מצליחים להתמודד איתו. בכל פעם שניסו לשים אותו ליד מישהו, הוא תקף או הותקף, נערים אחרים ניסו לחתוך אותו עם קופסת שימורים, גנבו לו ציוד. "מצד שני, הוא תוקף את כל מי שמתקרב אליו. הוא מאוד מנותק, מבודד ודחוי. הוא איבד תיאבון, רזה מאוד ומסרב ליטול את התרופות שלו. "מכיוון שלגורמי הרווחה אין שום פתרון עבורו, הם מנסים להתנער ממנו בכל דרך אפשרית. לאחד הדיונים הפליליים זומנה עובדת סוציאלית לחוק הנוער, שעמדה בבית המשפט וטענה שלצערה, המקום הכי טוב עבורו הוא הכלא. "והוא יושב שם באולם, שומע את הדברים, ומבין שאף אחד לא מאמין שיש לו עתיד. אז איך ימצא כוחות להאמין בעצמו"?

מה היה אפשר לעשות אחרת? "כל החיים שלו, אבי לא קיבל את המענה המתאים. אם היה קיים עבורו מענה, הוא לא היה מגיע למקום הזה. לא רק אני אומרת את זה. שתי שופטות שונות שדנו בעניינו כתבו שהכתובת היתה על הקיר כל השנים. שכיוון שהוא מעולם לא קיבל את הטיפול הנכון, ברור שיידרדר באופן קיצוני עד לפתיחת תיקים פליליים ולמצב העצוב שבו הוא נמצא היום. "ההורים שלו היו באים לבית המשפט ומתחננים שיימצא עבורו פת – רון, כי להם אין את הכלים לסייע לו. הם הודו בפה מלא שעל אף אהבתם אליו, אין להם יכולת להתמודד עם המורכבות שלו. יש פה מצב מגוחך גורמי הרווחה מנהלים מלחמות על הוצאת אלפי ילדים מהבית. במקרה הזה מדובר בילד שההורים מבקשים שיעזרו לו, ואין פתרונות. "בית הסוהר הוא הרסני עבורו, בוודאי בגיל כל כך צעיר זה שהוא כלוא עכשיו מאחורי סורג ובריח זאת תעודת עניות למערכת. בדיון האחרון אמא שלו סיפ – רה שהיא כבר חודש מתקשרת לגורמי רווחה ושואלת, מה יהיה איתו ביום שאחרי? מה יקרה כשישתחרר מה- כלא? ההורים הודיעו שהם לא רוצים שיחזור הביתה. "זאת גם השאלה שהכי מטרידה את אבי. הוא שואל אותי, 'אבישג, לאן אני אלך אחרי הכלא'? ואני אומרת לו שאין לי תשובה בשבילו. אני יודעת שהוא יגיע לרחוב וייאלץ לנסות לשרוד, עד הפעם הבאה שייתקל ברשויות החוק. ובאמת שהכתובת על הקיר."

גיהנום משרד הרווחה – פנימיה פוסט אישפוזית בני ארזים

נדב היה בן 15 כשמונתה לו עורכת דין מהסנגוריה הציבורית, לאחר שביצע שורת עבירות פליליות, מר – ביתן בתחום הרכוש. בגיל ,16 בהיעדר פתרון מתאים, נגזר עליו מאסר. כששוחרר, שב מייד לסורו. הוא הגיע לבית של מכר, ובאיומי סכין דרש ממנו כסף. לאחר כמה ימים חזר לבית המכר והשיב לו את הכסף, אבל התיק הפלילי כבר נפתח. "הוא ילד מקסים מרקע קשה," מספרת עורכת דינו, נעמה טייב. "משפחה שבורה, הרבה ילדים, קשיים בגידול, פגיעה מינית ומה לא. כשהיה בכיתה א' הוריו התגרשו, והוא הועבר לפנימייה. הוא ניסה לפגוע בעצמו והיה במצב מאוד לא טוב. ילד פגוע מינית שהפך פוגע מינית, שסובל מקושי רגשי עמוק וממגבלה קוגניטיבית. "כל השנים הוא נדד בין מסגרות ולא מצא את מקומו. לאחר שנפתח לו התיק הוא היה מסתכל לי בעיניים ואומר: 'אני מתחנן שתמצאי לי מקום שסוף סוף יעזור לי.' היה בוכה כמו תינוק ואומר לי: 'רק אל תיתני שיחזירו אותי הביתה.' הוא ידע בעצמו, חרף כל המגבלות שלו, שישתחרר מהכלא ושום דבר לא ישתנה. הוא יחזור לדלות, לאומללות, לבדידות – ומהר מאוד גם לפשע. "במשך חודשים הוא סירב להישפט והעדיף לשבת במעצר.

ניסיתי, יחד עם שירות המבחן, למצוא לו מסגרת מתאימה שתשמור עליו ותטפל בו, וגם תגן על החברה מפניו. מקום שיכול להתמודד עם מורכבות בעיותיו של נדב, שהוא גם טיפולי וגם סגור אני לא מקלה ראש לרגע בעבירות שהוא ביצע, ומבינה שאולי קשה להזדהות איתו בגלל הקשיים שלו וההתנהגויות פורעות החוק – אבל זה ילד שלא היה יום אחד בחייו בסביבה שטובה בשבילו ויכולה לסייע לו. "לאחר ארבעה חודשים שבהם לא מצאנו לו מסגרת טיפולית מתאימה, בית המשפט החליט, בצער, ובלית ברירה בעצם, לגזור את דינו. השופטת לא התעלמה מהרצון שלו להשתקם ולקבל טיפול. גם היא, כמוני, היתה משוכנעת שהוא באמת רוצה שיעזרו לו לעלות על דרך חדשה, ושמתפקידנו לעזור לו, לבד הוא לא יכול לעשות את זה. "היא גזרה עליו חצי שנת מאסר הוא ריצה ארבעה חודשים, השתחרר, ואחרי פחות מחודש הודיעו לי שנעצר שוב, לאחר שנתפס נוטל סמי פיצוציות. הגעתי לתחנת המשטרה, והוא הסתכל לי בעיניים, בכה ובכה בלי הפסקה, אמר לי שאיכזב אותי והתחנן לעזרה. זה קרע אותי. חזרתי הביתה שבורה. "בלתי נתפס מבחינתי איך לא קיים שום פתרון בשביל הילד הזה. איך אנחנו, כחברה, נותנים לו לזלוג לנו בין הידיים. במקרה הזה לא הוגש כתב אישום, והוא שוחרר הביתה, או נכון יותר – לרחוב." לפני מספר חודשים, חששותיה הכבדים של טייב התממשו. בין נדב לצעיר אחר התפתח עימות אלים, כשנדב בילה עם כמה מחבריו ברחוב בקירבת ביתו. במהלך העימות דקר נדב את הצעיר ברגלו מספר פעמים באמצעות סכין, ואז חמק מהמקום. הצעיר נותר שכוב על הקרקע, פצוע ומדמם. כשאנשי מד"א הגיעו, לא נותר להם אלא לקבוע את מותו. על נדב נגזרו תשע שנות מאסר בגין הריגה. "לעולם לא אשכח את נדב ואת מה שקרה לו," אומרת טייב בעצב. "הסיפור הזה ירדוף אותי כל החיים. איזו החמצה איומה. אין ספק שאפשר היה להציל פה חיים. "לא הפסקתי לבכות מאוזלת היד של המדינה שלנו. נזכרתי איך שנה קודם לכן היינו מגיעים כל שבוע לדיון בבית המשפט ומתבשרים על ידי גורמי הרווחה שאין מה להציע לו. האכזבה שלי מהמערכת היתה כל כך קשה, ששקלתי להפסיק לייצג קטינים. "הידיעה שבכלא יושבים עוד ילדים כמו נדב כואבת לי. ילדים שלמרות שיש רצון של כל הגורמים ושלהם עצמם לקבל טיפול נכון, אין פתרון בשבילם. אני לא מבינה, מה עשינו פה? מגיל 16 הוא כמעט לא היה חופשי. בגיל 27 הוא ישתחרר מהכלא, ואז מה יהיה איתו? איזה עתיד יש לו"?

על השירותים הניתנים לילדים ולבני נוער עם הפרעות נפשיות אחראים משרדי הבריאות, הרווחה והחינוך, במסגרת הקהילה ובמסגרות חוץ-ביתיות, כמו מוסדות לאשפוז פסיכיאטרי של משרד הבריאות או מסגרות פנימייה פוסט-אשפוזיות של משרד הרווחה. עדית סרגוסטי, רכזת תחום בריאות הנפש בארגון "בזכות," המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, מציינת כי "באופן כללי, לילדים ובני נוער עם קשיים נפשיים אין מענים מתאימים, למעט טיפול במרפאות על ידי פסיכיאטרים או פסיכולוגים. אין גורם שלוקח על עצמו אחריות מלאה לפיתוח מענים לילדים האלה. באשפוז פסיכיאטרי אמורים לשהות רק למשך זמן מוגבל ביותר. יש צורך בפיתוח מענים בקהילה בין היתר על מנת למנוע אשפוזים. "פנימיות פוסט-אשפוזיות ואומנות טיפוליות עשויות להיות רלוונטיות לחלק קטן מהאוכלוסייה, וגם הן נותנות מענה מוגבל וחלקי. במסגרות חינוכיות הפתרונות מעטים. והחוסר הכי עמוק הוא במסגרת הקהילה. למשל, נניח שילד עם קשיים נפשיים שורד בקושי במסגרת חינוכית. כשהוא יוצא מבית הספר בצהריים או אחר הצהריים, אין מסגרת מותאמת שהוא יכול להגיע אליה, או גורם שיכול ללוות אותו. "על אחת כמה וכמה, הקושי הוא אדיר כשמדובר בילדים שנפלטו ממערכת החינוך. זה כדור שלג, שכיוון התגלגלותו ברור וידוע מראש." ארגון "בזכות" יזם וניסח לאחרונה הצעת חוק המבקשת לעגן את זכותם של ילדים ובני נוער עם קשיים נפשיים לקבל שירותי טיפול ושיקום המותאמים לצורכיהם במסגרת הקהילה. בדברי ההסבר להצעת החוק, שיזמו חברי הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, קארין אלהרר, שולי מועלם, יעקב מרגי, אורי מקלב, חיליק בר, אבי דיכטר ומרדכי יוגב, מצוין כי יש תיאום לקוי בין משרדי הממשלה השונים, וכך נוצרים "בעיות וחסרים הן בקבלת אחריות והן במתן מענים לילדים ובני נוער אלו, ורבים מהם נופלים בין הכיסאות. בקרב ילדים רבים, מתן מענה מוקדם ימנע החמרה של מצבם." היות שהמחסור כה נרחב, פוגשים את הקטינים האלה בנקודות שונות, שאינן כוללות רק את ההליך הפלילי. עו"ד לידיה רבינוביץ,' הממונה הארצית על ייצוג קטינים באגף הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, אומרת כי מדובר באוכלוסייה מוחלשת במיוחד, לעיתים קורבנות של פגיעה מינית, אלימות או הזנחה. "אנחנו נתקלים ביתר שאת במחסור המתסכל במסגרת שהיא גם שמורה ונעולה וגם כוללת מערך טיפולי שמותאם לילדים ונוער עם קשיים נפשיים ו/או הנמכה קוגניטיבית. אנחנו מטפלים בכ- 3,500 תיקים הנוגעים לקטינים מגיל לידה עד גיל ,18 כך שהפרספקטיבה שלנו רחבה. "התסכול נובע מכך שאלה גילאים שבהם עוד ניתן לעזור לילדים האלה, שנסיבות החיים והפרעות שונות מביאות אותם למקום לא טוב. בגיל מבוגר יהיה קשה פי כמה, אם לא בלתי אפשרי. והנזק שנגרם להם בהיעדר טיפול מתאים הוא בלתי הפיך "למעשה כל עוד הילדים לא מגיעים לכדי התנהגות עבריינית, הפתרון עבורם הוא אשפוז פסיכיאטרי, גם אם אין ממש צורך באשפוז, מה שמכונה 'אשפוז סוציאלי.' אבל ברור שבית חולים פסיכיאטרי הוא לא מסגרת ארוכת טווח. מרגע שיש היבטים עברייניים, מוצעות מסגרות של חסות הנוער, שבהן אין מענה לצרכים פסיכיאטריים או למוגבלות קוגניטיבית." רבינוביץ' מספרת על מקרה שמטופל בימים אלה על ידי האגף לסיוע משפטי ונוגע לנער בן ,17 בעל הפרעת קשב וריכוז והפרעות התנהגות, שבעברו שימוש באלכוהול וכן ניסיון אובדני. הוא כבר אושפז בעבר שלוש פעמים בבית חולים פסיכיאטרי, ולאחרונה אושפז בפעם הרביעית. "גורמי הרווחה ביקשו להמשיך את אשפוזו הפסיכיאטרי, בכפייה, עד למציאת מסגרת. אבל בגלל השימוש באלכוהול ובעיות התנהגות, שלוש מסגרות פוסט- אשפוזיות לא הסכימו לקבל אותו. זה עצוב, כי הוא מסכים להשתלב במסגרת ארוכת טווח שתנסה לעזור לו. בית המשפט קבע שמדובר בנער שאם לא ישהה במסגרת בעלת גבולות, יהיה מסוכן לעצמו ולסביבתו. "על פי אבחון שנערך לו ברור שהוא זקוק למסגרת חוץ-ביתית למתבגרים, שתכיל אותו, תהיה שמורה ותתאים לצרכיו המיוחדים. אבל אין כזאת. העניין עדיין נמצא בדיון בין אגף השיקום של משרד הרווחה לבין אגף חסות הנוער ובית החולים הפסיכיאטרי."

בסנגוריה הציבורית מעריכים כי מוסד שיספק מענה לכ- 30 בני נוער יהווה כרגע מענה מספק. "אני מניח שמוסד אחד לא יפתור את הבעיה כולה, אבל הוא צעד גדול והכרחי," אומר עו"ד שי פלד, המייצג בני נוער מטעם הסנגוריה. "אני מסתכל על המקרים האלה, ומדובר בשיברון לב. הם מטולטלים ממקום למקום, עד שמגיעים לתוצאה הצפויה מראש – שאין מקום מתאים. "גם אם מצליחים למצוא מסגרת שהיא הרע במיעוטו, לא פעם נדרשת המתנה של חודשים. לילד בן ,14 שעל פי כל חוות הדעת זקוק לטיפול וגם רוצה בטיפול, אין זמן לחכות. כל יום שהוא מבלה במעצר מדרדר את מצבו ומפחית את סיכוייו בחיים. מטופח פה מעגל של עבריינות, שרק ילך ויחמיר." אחד הנערים שאותם ייצג פלד הוא גידי, שמגיל ינקות אושפז במחלקות פסיכיאטריות, בשל קשיים נפשיים רבים שהגיעו ברבות הימים גם לפגיעות עצמיות ולפריעת חוק. "עוד כשהיה תינוק הרגשתי אצלו אי שקט גדול," מספרת אמו. "היו לו התנהגויות לא ברורות. הוא היה מנסה לאכול חומרי ניקוי. מכניס את הכלב למכונת הכביסה. כל הזמן הייתי צריכה לרדוף אחריו. "בגיל חצי שנה הוא כבר נכנס לגן ליום שלם, עד שעות הערב. שם היו איתו צרות בלי סוף. לא ידעו איך להתמודד איתו, אז היו סוגרים אותו במקלט. היו לו הפרעות התנהגות קשות, חרדות, דיכאונות, והחברה לא קיבלה אותו. "ניסו כמעט הכל. שילוב בבית ספר רגיל, אשפוז יום בבית חולים ואשפוז פסיכיאטרי סגור, וכל מיני פנימיות שלא התאימו לו. לא הצלחתי להבין איך לא מוצאים לו מקום מתאים. בבתי חולים פסיכיאטריים היו ממלאים אותו בתרופות ומרדימים אותו. במקום להרים אותו, הפילו אותו. בפנימיות הוא לא החזיק מעמד ולא הצליחו להתמודד איתו. הוא ברח מהפנימיות, התחיל לעבור על החוק, עד שמצא את עצמו במוסד סגור, ושם למד עוד דפוסים עברייניים. "בין לבין הוא היה אצלי בבית, בלי מסגרת, בלי ליווי, בלי שיהיו לי כלים להתמודד איתו. המשפט ששמעתי הכי הרבה היה שאם יש איתו בעיה – להתקשר למשטרה. ואם הוא מאיים לקפוץ מהמרפסת, מה אני אעשה עד שהמשטרה מגיעה? "אני מגדלת לבד שלושה ילדים, כל אחד עם הבעיות שלו. חיה בקושי מ- 2,500 שקלים לחודש, ותקופות ארוכות מהרבה פחות. עבדתי בשלוש עבודות ולא הצלחתי להרים את עצמי ואת הילדים שלי לשום מקום. הכל יצא מכלל שליטה. הייתי רואה ילדים משחקים בגינה ובוכה, בוכה. הייתי מבקשת עזרה מהרווחה והיו אומרים לי: אין פתרון. ידעתי שיבוא יום והוא יסתבך עם החוק." היום הזה הגיע כשגידי היה מעורב בעבירת רכוש אלימה. כצפוי, לא נמצאה לו מסגרת מתאימה, והוא נשלח לכלא לתקופת מאסר של 14 חודשים. היום הוא בן ,18 וכבר נמצא בכלא לבגירים. "הוא כל הזמן מתקשר אלי מהכלא ומספר כמה קשה לו, וכמה הוא לחוץ ומפחד. זה לא המקום בשבילו, עם כל הבעיות שלו. "לי לא היו הכוחות והכלים לעזור לו, אבל איך לא נמצאה אפילו מסגרת אחת שכן הצליחה? הוא ילד טוב, שאוהב בעלי חיים ואוהב לשיר. יכלו לעבוד עם זה. בינתיים הוא בכלא, חוטף מכות, הולך מכות, שמים אותו הרבה בבידוד. "בקרוב הוא ישתחרר, ושוב אני לא יודעת מה יהיה איתו. איבדתי מזמן אמון בכל המערכת. מה אני אעשה איתו כשהוא יחזור הביתה? איזה עתיד יש לו? מה ייצא מהמשפחה שלנו? מתי יזכרו שאנחנו קיימים ?"  naamal@israelhayom.co.il

מתקן כליאה המיועד לבני נוער. "העבירות שהם מבצעים הן פועל יוצא של הקשיים שלהם, ואז הכי קל זה לשלוח אותם לכלא" (צילום ארכיון, למצולמים אין קשר לנאמר)

עו"ד רבינוביץ.' "מתסכל"

"מגיל 16 הנער כמעט לא היה חופשי. בגיל 27 הוא ישתחרר מהכלא, ואז איזה עתיד יש לו"? (צילום ארכיון, למצולמים אין קשר לנאמר)

עו"ד כהן בן נתן. "כאב לב"

פרקליטות המדינה – כנופיית שלטון החוק

פברואר 2016 – גלובס – עו"ד פלדמן: "הפרקליטות יכולה לחסל כל אדם בישראל"

עו"ד אביגדור פלדמן במתקפה חסרת תקדים על "כנופיית שלטון החוק" בראיון לערוץ 10, שישודר בקרוב: "שופט בישראל הוא אדם בלי כוח, אדם מסכן"

"כנופיית שלטון החוק היא מכונה, היא יכולה להעיף ולהרים ולהוריד את כל מי שהיא רוצה. היא שומרת בכספת תיקים על כל אחד, ואין כמעט אדם שאין לו תיק. כל אחד מאתנו נתון למעשה בכף הפרקליטות. בוקר אחד, ואני מצטט מקפקא, מי יוציא נגדנו דיבה רעה. פתאום בבוקר תגיע משטרה אל פתח הבית ותעצור אותנו. הדברים האלה קורים כל יום".

כך אומר עורך הדין אביגדור פלדמן ב"דיני נפשות", סדרה חדשה של הבמאית אורנה בן דור, שתשודר בערוץ 10 ב-2 במרץ, אחרי החדשות.

פלדמן יוצא בראיון במתקפה חסרת תקדים על הפרקליטות. "בפרקליטות יכולים לחסל אדם, כל אדם שיעלה בדעתם וברצונם לחסל אותו, ויהיה כוחו כאשר יהיה", הוא טוען. "אני מכיר מספר ניכר של אנשים, שתפרו להם תיקים. אתה יודע שתורשע, ואחרי שתורשע אתה גם צריך לשכוח את זה, לצמצם את הנזק ככל האפשר, להגיע להסדר טיעון, להגיע למשהו… לצפות שבית המשפט יראה את העוול שנעשה לך בוקע מתוך התיק? לכך יש סיכוי נמוך ביותר.

"ההנחה של הרבה אנשים היא שכאילו אתה יכול לבוא ולומר לעצמך לא עשיתי כלום, אני חף מפשע, אני אגיע אחר כך לבית המשפט ובית משפט יזכה אותי. אנשים שסבורים שאפשר לסמוך על בית המשפט, שאפשר לסמוך על הפרקליטות שתסגור תיק, האנשים האלה חיים בסרט.

"אף אחד כמעט לא מדבר על, או לא יודע על האופן שבו ניתן ללחוץ על שופטים שלא מוצאים חן בעיני המערכת. בין המערכת הפנימית של בית המשפט, בית המשפט העליון, לבין המערכת החיצונית של הפרקליטות. זה באמת מוביל אותנו לארצות כמו ארגנטינה, כמו דרום אמריקה, מקום שבו לפרקליטות יש יכולת להשפיע על שופטים. שופט הוא אדם בלי כוח, שופט הוא אדם מסכן סך הכל, מה יש לו? הוא יכול להילחם? אסור לו אפילו לדבר. אסור לו לתת ריאיון בלי שיקבל אישור, ולכן כשהפרקליטות מתחילה להפעיל לחץ על שופטים זה סוף העולם".

לשכת הרווחה עפולה השתגעו — חטפו ילדיה של אם שבנה ביקש בטעות כריך ממזכירות בית הספר

המופרעות של עובדות סוציאליות לשכת הרווחה עפולה – הצינור 22/2/16 – תיעוד של זווית קצת אחרת לתחקיר שראינו עד עכשיו של אמנון לוי. האמא עדן רכטר שילדיה הוחזרו לה אחרי שנלקחו על ידי הרווחה.

הבן של עדן: תמיד אהבת אותי ועזרת לי. תודה לך, אימא, שבזכותך אני עכשיו נמצא כאן. אני רוצה להגיד לך שאת האימא הכי טובה שיש בעולם ושאני אוהב אותך.

גיא לרר: עכשיו נביא לכם סוג של פרק המשך אם תרצו, לתחקיר של אמנון לוי, על האופן והקלות שבה מוצאים ילדים על ידי רשויות הרווחה.

מורן שכניק: שנה אחרי שהוצאו מהבית בגלל "הזנחה", כך נטען על ידי הרווחה הילדים של עדן חזרו לפני כחודש הבייתה. רשויות הרווחה החליטו שהמקום הכי טוב בשבילם הוא עם האם ולא בפנימייה ועכשיו הגדולים שלה גם חוגגים בר-מצווה.

גיא לרר: רק נאמר, שבדרך כלל אנחנו מציגים בגלל חוק הנוער את ההורים והילדים בטשטוש, ובגלל שבאמת המצב כאן הוא מצב נורמטיבי ועל פי בקשתם, אנחנו משדרים את הפנים שלהם עצמם.

מורן שכניק: האם עצמה רצתה לעשות את זה הפעם עם פנים גלויות.

הבן של עדן: [בכתבה ששודרה לפני שנה] אומרים לנו שאימא שלנו מזניחה אותנו, שאנחנו לא באים עם חולצות נקיות, ושאנחנו לא באים עם אוכל.

את עדן פגשנו לראשונה לפני כשנה.

עדן רכטר: [אוקטובר 2014] אני פה מול הלשכה של הנשיא. אני פה מהסיבה שממשרד הרווחה חטפו לי את הילדים.

עדן רכטר אם חד-הורית שחשפה את סיפורה האישי ברשת.

עדן: שאלתי את הילדים "מה קרה? אומרים שלא שלחתי עם אוכל". "לא, אימא. את יודעת למה אמרו? כי הייתה בעשר הפסקה בכיתה מול הילדים, אז ילד אחד בא בלי אוכל מוכן, אז פשוט נתתי לו את הסנדוויץ' שלי. ואז בסוף, כשנגמר לי להפסקה השלישית, אז אני הלכתי למזכירות ופשוט הייתי רעב וביקשתי." אז מזה אומרים שאני שולחת את הילדים שלי בלי אוכל?

עכשיו כבר מותר לנו לחשוף את הפנים ואת השם מאחורי הטשטוש: עדן רכטר. שנה וחצי אחרי שנלקחו ממנה על ידי רשויות הרווחה שלושת ילדיה של עדן שבו הביתה.

עדן רכטר: יחד עברנו שנה וחצי לא פשוטה. שנה וחצי מלאה במשברים, בניתוק קשה. אבל הנה, לאחר מלחמות ומאמצים, אנחנו שוב יחד כמשפחה מאוחדת. מי ייתן ונעבור את החיים בנחת, בבריאות ובאושר, והכי חשוב שלעולם נהיה יחד. אוהבת אתכם תמיד, אימא עדן.

עכשיו עדן והילדים מתרגלים מחדש לחיים המשותפים. כולם מעדיפים להשאיר את הפנימייה מאחור.

עדן רכטר: אין לי מילים. אני פשוט מאושרת.

מורן שכניק: את לא נותנת לעצמך לבכות.

עדן רכטר: לא, לא מעלה את זה על הלב בכלל. בגלל שאני חזקה, גם הילדים שלי חזקים.

הבן של עדן: אימא, את תמיד היית כאן בשבילי. לא משנה כל הקשיים, תמיד אהבת אותי ועזרת לי. תודה לך, אימא, שבזכותך אני עכשיו נמצא כאן. אני רוצה להגיד לך שאת האימא הכי טובה שיש בעולם ושאני אוהב אותך.

עדן רכטר: לא הייתי מצליחה בלעדיכם, הפייסבוק. ולהורים שילדיהם נלקחו שלא בצדק, אני רוצה לומר לכם שתילחמו ואל תוותרו, לא משנה כמה זמן זה ייקח. מקומם של הילדים הוא עם ההורים.

הפנים האמיתיות של הפקידים המושחתים במשרד הרווחה

פברואר 2016 – פנים אמיתיות – אמנון לוי והתחקירן משה הרוש חושפים את פרצופם המזוהם של פקידי הרווחה המושחתים בראשות השר חיים כץ ומנכ"ל משרדו אליעזר יבלון.רשויות הרווחה מבצעים פשעים נגד האנושות מאחורי הדלתיים הסגורות בבתי משפט לנוער ובתי משפט לענייני משפחה. הדיונים מתנהלים בחיסיון ללא ראיות והשופט משמש חותמת גומי לפקידים מושחתים שכל עניינם לספק סחורה חיה למוסדות משרד הרווחה. וכך משך שנים מחריבים הפקידים הפושעים במשרד הרווחה ילדים ומשפחות באין מפריע.